עמוס וינטרוב PDF הדפסה דוא

נולד ב - 11.3.1951
נהרג במלחמת יום הכיפורים
בחזית סיני – 6.10.1973
בן לפניה ושמעון
אח לערגה, אסתר ושלמה

התחנך במוסד החינוכי "גלבוע". מחנכו ובני כיתתו הגדירו אותו כבעל ראש אנליטי וחשיבה רב-כיוונית, וציינו את כושר הניתוח והזיכרון הפנומנלי שלו.
עמוס התגייס לצבא והוצב בקורס טייס. כעבור זמן הודח, הועבר לשיריון והתקדם בקורסים השונים, שאת כולם סיים כ"חניך מצטיין".
בתקופת הטירונות נפל אחיו הטייס – סרן שלמה נבות-וינטרוב – בעת פעולה בשמי סוריה. עמוס סירב לדרישת הצבא להעבירו משירות קרבי. שימש מדריך בבית-הספר לקציני שיריון ובאמצע 1972 הוצב בגדוד 79 כמ"פ.
אורי, חבר לשירות הצבאי: "שלושה דברים בנו את אישיותו של עמוס כמדריך צוערים וקצין טוב: השקט הנפשי, היושר, כושר ההבנה והזכרון הבלתי רגילים שלו. השקט הנפשי הישרה בטחון רב על פקודיו – הוא אף פעם לא הרים קול עליהם. תכונה נוספת היתה היכולת לבצע באופן מושלם את התרגילים. מבחינת תפיסת החומר וההתמצאות בטנקים הגיע ממש לשלימות".
עמוס עמד להשתחרר ביולי 1973, אך הצבא לחץ שיאריך שירותו בעוד ארבעה חודשים עד לגמר האימון של פלוגתו החדשה. בערב יום הכיפורים עמד לבוא הביתה לחופשת שחרור, אלא שאז הוכרז על כוננות גבוהה ועמוס נשאר בצבא. בשבת בצהריים יצא הגדוד לכיוון התעלה. ככל שהתקרבו לתעלה גברה ההפגזה הארטילרית עליהם. עמוס התקדם עם אחד-עשר טנקים ונכנס אל תוך מתחם מצרי, שחייליו מצויידים בטילים ובזוקות. עמוס ניהל את הקרב בשקט ובקור-רוח, כאשר לפתע נפגע הטנק ע"י טיל מצרי. עמוס איבד את ההכרה, הועבר לטנק אחר, אך גם הטנק הזה נפגע. הקשר נותק וכל הניסיונות למצוא אותו – עלו בתוהו.
חמישה שבועות לאחר שנפגע, הוכרז עמוס כ"נעדר" ורק לאחר חמישה חודשים, ב11.3.1974-, כאשר נחתם הסכם ההפרדה בסיני, התאפשרו החיפושים במקום בו התחולל הקרב – וגופתו נמצאה, בדיוק ביום בו מלאו לו עשרים-ושלוש.
כעבור מספר ימים הובא לקבורה בבית-אלפא, ליד אחיו שלמה, זיכרו לברכה.