מאיר צימבלר PDF הדפסה דוא

נולד בצ'רניגוב, רוסיה
ב – 5.6.1902
נפטר ב – 23.6.1987
אב לעדנה ונטע

גדל בבית מסורתי וקיבל חינוך תורני. בגיל 17 מצא דרכו לתנועה הציונית. יצא להכשרה והחליט לעלות לארץ. גנב גבולות, הגיע לתורכיה בחוסר-כל, ומשם נכנס לארץ והצטרף לקבוצה של "גדוד העבודה" בראש-העין. עד 1928 עבר מפלוגה לפלוגה, עד שנעשה פועל-בניין בקבוצה קבלנית.
בסוף שנות ה20- השתייך לפלג השמאלי של גדוד העבודה. בעת שחלק מהקבוצה, בראשות אלקינד, עזבו את הארץ וחזרו לברית-המועצות, פרש מהם צימבלר ונשאר נאמן להשקפתו הציונית.
צימבלר השתתף בבניית פסל האריה השואג בבית-הקברות בכפר-גלעדי, לזכר טרומפלדור וחבריו.
במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי.
בשנת 1948 הגיע לבית-אלפא, לאחר שהתגרש מאשתו (שתי הבנות נותרו עימה). בתקופת מלחמת העצמאות גוייס לעזרת רמת-נפתלי, שהיתה מנותקת ומותקפת והתנהלו בה קרבות עזים.
בבית-אלפא בנה את שיכון הוותיקים, יצק מדרכות והקים אקוודוקטים בבריכות הדגים. כאשר קבוצת הבניין עזבה, החליט להישאר ולעבוד במשק. זמן קצר אחר-כך, בעת בניית ה"סילו" ארעה לו תאונה: צימבלר נפל ושבר את שתי רגליו. שברים אלה לא ממש התאחו וגרמו לו קשיים וסבל.
לאחר שהחלים התקבל לחברות, עזב את הבנייה והחל לעבוד בחקלאות..
בשנות חייו האחרונות עבד במפעל הציפוי. למרות הקושי הפיזי, לא ויתר לעצמו והתמיד בעבודתו.
ישראל זמיר: "באחד מימי החורף הסוערים, כאשר הג'ילוד עלה על גדותיו, החליט צימבלר לחצות אותו עם הכרכרה ולהגיע הביתה. באמצע החצייה החלו המים לסחוף את הסוסה "ניבה", את הכרכרה ואת צימבלר לכיוון שדה-נחום. אך הוא לא איבד את העשתונות: קפץ למים, חתך בסכין את המוסרות, שחרר את הסוסה ועל גבה שב הביתה, רטוב עד לשד עצמותיו".
צימבלר התפרסם בזכות גינת הקקטוסים המיוחדת שליד דירתו.
עם השנים גילה מחדש את המשפחה, שהחלה לבקרו בקיבוץ, למרבה השמחה.