שמעון לבלנג PDF הדפסה דוא

נולד ב – 27.10.1904
נפטר ב – 27.11.1989.
היה נשוי לשרה
אב ליצחק, רבקה (אוריון),
ואברהם (לירן)

נולד בזלוצ'וב, גליציה, בעת מלחמת העולם הראשונה פלש הצבא הרוסי לגליציה והחרדה מפניו גורמת לרבים לברוח לכיוון הונגריה, בהם גם משפחת לבלנג. קוזאקים עוצרים את הרכבת לחפש אחר חיילים, הורידו את המשפחה והם נצטוו לחזור לעיירה ממנה יצאו. אחר-כך כבשו האוסטרים את האיזור והחלו שנים קשות של רעב ומאבק בין גורמים שונים על השליטה בגליציה, שהיה מלווה בפוגרומים וגילויי אנטישמיות.
החל מ1918- גוברת הפעילות הציונית, קמות תנועות-נוער, והשומר-הצעיר היא התנועה הפעילה ביותר ברחוב היהודי. בוועידת טרנוב הועלתה הקריאה לאמץ את עיקרון ההגשמה ולעלות לארץ. רבים עולים, אך רבים אחרים עוזבים את התנועה, משום שאינם רוצים להפסיק לימודיהם. שמעון ועוד חלוצים מכינים עצמם לעלייה, ע"י לימוד מלאכות מועילות שונות. הקבוצה עוברת את הגבול לרומניה, שם הוכנו עבורם אישורי-עלייה וב1924- הם מגיעים לארץ. שמעון דאג שטנקה תכין עבורו "דרישה" וכך הוא עולה באופן ליגאלי, בתחילתו של גל העלייה, שנקרא לימים "העלייה הרביעית" או גם "עליית גרבסקי".
האניה הגיעה ליפו ובשמעון טיפלה עדה פישמן-מימון, שהחזירה לו בכך על האופן בו טיפל בה כאשר הגיעה לגליציה. לאחר זמן-מה עולה שמעון על רכבת ומגיע לבית-אלפא.
שמעון: "המשק היה דל, לא מפותח, בלי מים ובלי חשמל, היו כמה צריפים והרוב גרו באוהלים. התאספנו באחד החדרים, אני הבאתי וודקה, שתינו ושמחנו. את יום העבודה הראשון, בגדיש, איני יכול לשכוח, משום שהרגשתי שכוחותיי עוזבים אותי. לא ידעתי שאני כבר חולה בקדחת, שעוד לא התפרצה. מדדו את חומי והוא הגיע ל40- מעלות והעבירו אותי לביה"ח במעיין-חרוד. קיבלתי זריקות חינין וכעבור זמן חזרתי לקיבוץ. התחלתי לעבוד בפלחה."
באותו זמן הופיע בן-עירו ושכנעו לעזוב ולהקים קיבוץ חדש. החבורה עברה לאחוזה, שעל הכרמל, והחלה לעבוד במקום. כעבור מספר חודשים הופיע דוד כהנא ושכנע את הקבוצה לחזור לב"א. שמעון זכה להשתתף בטכס חנוכת האוניברסיטה העברית בהר-הצופים בירושלים והוא ציין עד כמה היתה זו חוויה מסעירה.
ב1928- עסק שמעון עם עוד חברים בחפירת תעלה שנועדה להזרים מים לקיבוץ, כאשר הוא וברסלבסקי נתקלו בעת החפירה בתעלת בפסיפס, שלימים התפרסמה כאתר ארכיאולוגי ותיירותי מרשים.
באמצע שנות ה30- החלו שמעון ושרה לעסוק בייצור גבינות במחלבה ובכבישת זיתים, הגיעו לרמה גבוהה ונוצר ביקוש רב לתוצרתם. כעבור שנים החל שמעון לייצר יין מהענבים שנותרו לאחר הבציר וגם בזה זכה להצלחה גדולה. ב1943- נבחר לוועדת הבריאות ויזם שליחת חברים ל"הבראה" בצפת. כעבור שנתיים נבחר לוועדת החינוך לגיל הרך, וכן ל"וועדה המיוחדת", עם שלמה יפה. ב1947- נבחר לוועדת חברים. שמעון היה פעיל מאוד בארגון יובל ה25- (ב1947-) ומעיד כי החג היה מרשים מאוד. עם השנים הירבה שמעון לפעול במוסדות הקיבוץ: ועדת תרבות, ועדת חגים, סדרן עבודה, חבר בוועדת-משק, במערכת עיתון הקיבוץ, בוועדת מינויים, ועדת בריאות (שנים רבות), כך עד שנת 1972, בה סיים פעילותו הציבורית.
מקומות עבודתו: מטעים, סנדלריה, כלבו – בכל אחד התמיד שנים רבות.