אהוד מקובר PDF הדפסה דוא

נולד ברמת-יוחנן – 2.4.1937
נפטר במסילות – 21.12.1992
היה נשוי לרותי.
אב לאיילת אשכנזי עומר וזהר.

אני מניח פרח על קברך הרענן, אהוד:
פרח לזכרו של איש התכנון וההנדסה. מקצוען אמיתי, בחברה מאלתרת כמו שלנו. שאירש את המקצוע לאורח חיים. אני מניח פרח על השיש הצונן.
פרח לזכור את היותך, אהוד, חבר קיבוץ נאמן. את אשר ידעת לשלב בתבונה ובחוש טבעי, את היכולת האינטלקטואלית עם חברות אמיתית, הרואה עצמו קודם כל כתורם לקהילה, בהתעניינות, נשיאה בעול וקבלת מרות ואחריות.
אני מניח פרח נוסף, שמצטרף לקודמים.
ציון לדבקות, למסירות ולעקשנות לדעת, להבין ולחקור סודו של כל ציר מעוקם, גלגל שיניים חורק, צליל צורם של מיסב מזייף. כל תקלה היא אתגר אמיתי למציאת הפתרון המושלם, ארוך הטווח.
ועוד פרח אחד.
פרח ליושר, לאמירת האמת והבנתה, גם אם היא לא תמיד מחמיאה. זה גם סלידה מכל דבר שנודף ממנו ריח של שקר לבן. אבל למרבה הפלא לא הביאה אמת זו אלא ליצירת אוהדים בלבד. וגם אם דבקה באמירותיך נימה שובבנית ועוקצנית, היה זה בבחינת תוספת חן.
והפרחים מצטרפים לזר.
זר צבעוני וגדול של איש משפחה מסור, דואג ומבין. אבל אינו נסחף להתרגשות מוגזמת ודאגה מופרזת. זה אשר לוקח את מלוא האחריות, ואינו מוכן לשנות את כללי המשחק ולהפוך לנטל על הקרובים הסובבים אותו.
כזה נזכור אותך, אהוד.
עמי.