גדליה צפוני PDF הדפסה דוא

נולד בפולין – 3.1.1913
נפטר ב – 9.2.1999
היה נשוי לאיטקה.
אב לעזרא ודניאל.

גדליה צפוני, בן שרה-לאה ואלימלך, נולד בסלונים, בראשית ינואר 1913. עוד בילדותו הצטרף לקן השומרי בעיירה, שהיה מפורסם במדריכיו, וגדליה ביניהם.
על תקופה זו מספרת שרה שבת: "היו אלה ימי מחנות, טיולים ושחייה בנהר רחב-הידיים, של נוער תוסס ופעיל. כולנו הכרנו אחד את השני ואת המשפחות הענפות שלנו, על כל היתרונות והחסרונות שלהן. גדליה היה חבר מסור ונאמן לתנועה, שהיה אהוב על חבריו".
הוא עלה לארץ ב1938- וחי שנתיים בקיבוץ אילון. הגיע לרמת-יוחנן כדי להשתלם בנושא הרפת, והחליט להישאר. שם הכיר את איטקה גרוב ועמה בנה משפחה. נולדו להם שני בנים: עזרא, החי עם משפחתו בבית-אלפא; ודניאל, שנפל בחזית סיני במלחמת ששת-הימים.
בשנות חייו בבית-אלפא מילא גדליה תפקידים רבים, עליהם סיפר לשרול, בראיון ל"השבוע", עיתון הקיבוץ: "הגעתי עם חברי 'פלנטי', מרמת-יוחנן ב1940-. קרוב לעשרים שנה עבדתי ברפת וגם ריכזתי אותה. מהרפת יצאתי לריכוז המשק ולריכוז העבודה, וכיהנתי ברוב הוועדות של הקיבוץ. אף פעם לא הייתי מחוסר עבודה או חופשי מתפקידים. חמש שנים הייתי פרדסן והנחתי את היסודות לפרדס שאטה. באמצע שנות ה60- פנו אלי שאצטרף אל צוות הנוי, ומאז אני שם. אגב עבודתי בנוי, התחלתי לטפח את נושא זר הפרחים לחבר לכבוד השבת".
לגדליה – ידידנו הבוגר, מעובדות המשתלה:
ה"בנות", כך קראת לנו כשעבדנו יחד בנוי, בשנות השישים. ה"בנות" – המשכת לקרוא לנו עד היום האחרון של עבודתך איתנו במשתלה, ואנחנו כבר יותר מתאימות לכינוי "סבתות".
ואכן – הרגשנו כך ליד המקצועיות שלך בעבודה, שהיה בה את אותו מכלול תכונות, של דקדקנות, חריצות, התמדה, הקפדה על כל פרט ומסירות ללא חשבון. הייתה לך רגישות מיוחדת לצמח ולפרח, יחד עם ההכרה והאמונה שהנוי והמשתלה, יש להם מקום חשוב בנשמתה של החברה. ואכן, זכות הייתה לקיבוץ – חבר כמוך.
גם היום, גדליה, כאשר אנו נתקלות בבעיה או נזקקות לעזרה, מבלי משים אנו עדיין מחפשות אחר ידך המכוונת ועצתך הנבונה. במשך השנים של עבודתנו המשותפת, למדנו להכיר את נשמתך הסוערת, שהקפדת למסגר בתוכך. גם באותם ימים בהם פגע בך האסון, ידענו להוקירך על כך שאפשרת לנו להיות אתך ולהפוך את העבודה המשותפת בנוי, למקום שיש בו מעט נחמה.
אתה תחסר, גדליה, למשפחתך הקרובה והרחבה; תחסר לחברים רבים, ולנו תחסר מאוד. אנחנו מקוות ששם, באותו הגן שבעדן, תמצא לך מנוחה נכונה".