עדינה פליטי PDF הדפסה דוא

נולדה בירושלים
ב – 11.11.1923
נפטרה ב – 23.9.1997
הייתה נשואה לאלי
אמא לישראל, פנינה ניב,
אלדד ואסנת עמיר

עדינה נולדה בירושלים, כדור שני למשפחה קשת-יום. בצעירותה איבדה את אמה. עבדה בבית ההחלמה מוצא, כדי לפרנס את משפחתה.
ב1944- הגיעה עדינה לבית-אלפא. היא השתלבה כמטפלת בבתי-הילדים, במטבח ובמחסן הבגדים. ריכזה את מטבח הילדים ועבדה בקב-קור. הייתה בועדת חברים. נעימת הליכות ומקובלת בחברה.

כותבת אחותה, זהבה: "כאן הכרת את אלי ונקשרתם, ואולי לראשונה נפגשת עם יחס אישי קרוב יותר. הגעת לבית-אלפא, ולמען האמת לא ידעת מה מצפה לך. אבל מהר מאוד נולד ישראל, ואת אמא בעצמך ודואגת לילדייך. עובדת במטבח-ילדים במשך שנים, בדיאטה ובבישול, הכל בשירות לחברים.
ואני נמצאת בחברת הנוער בקיבוץ דליה, ובחופשות לאן? לעדינה בבית אלפא! לא אשכח עד יומי האחרון, איך בקרבות משמר-העמק, אני מקבלת חבילה קטנה ובה זוג גרביים, מצמר כבשים לבן, שסרגת לי.
נולדים פנינה, אלדד ואסנת, ואת רק דואגת לילדייך. חייך האישיים במשפחה קשים. את סובלת. לראשונה בחייך את עושה החלטות, אבל עומדת מהצד וממשיכה לדאוג שהילדים יבקרו.
אנחנו ממשיכות, יחד עם אחינו עוזי בנימין והילדים, ללוות בשעות הקשות את שתי אחיותינו, מרים ויהודית. נולדים הנכדים, ולראשונה יש לעדינה נחת: כל שיחות הטלפון בינינו, שהיו רבות וקבועות, דיווחת לי מה עושה כל אחד מהם.
הבדידות – הבדידות קשה הייתה לך מאוד.
תודה לעובדי חדרי החולים, בשמה של עדינה והמשפחה".

נכדתה, תאיר: "והכל בגלל מכה אחת קטנה, שהרסה לנו, לכולם, אותך סבתא. כן, סבתא הציירת, שכל הציורים הכי יפים בעולם, שלך סבתא, תלויים אצלנו בבית.
אני רואה את הבר-מצווה של עמרי, ואת עומדת שם ומקריאה את הברכה, הברכות שרק את ידעת לכתוב בכל יום הולדת, אירוע, או סתם כך, כמו "3 השמלות", שכתבת לעידן.
מה שבטוח, סבתא, שכואב לנו מאוד. לא נשכח אותך ונאהב אותך תמיד ולעולם".