מאיר אלוני PDF הדפסה דוא
נולד: 10.10.1922, בעיירה וולקוביסק בפולין.

נהרג: 22.12.1948, בכ"ד בכסלו תש"ט, במשלט 86 בנגב, במלחמת העצמאות.

הוריו: חווה ואלחנן אלטשטיין.

היה נשוי לסרקה

אב למאירה (ארבל).

מאיר עלה לארץ בן תשע, בשנת 1931, והצטרף לתנועת השומר הצעיר בהיותו בן 13.
חניך בית-הספר המקצועי על-שם "מקס פיין" בתל-אביב.
עבד במחנות הצבא הבריטי בארץ, חבר בגדוד "השדה" בקן צפון תל-אביב.
הצטרף לקומונה של התנועה בשנת 1942.
במלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי, בבריגאדה היהודית הלוחמת.חזר לבית-אלפא בשנת 1947, עבד ברפת ושם הכיר את סרקה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לגדוד 13 בחטיבת "גולני", שפעל באזור עמק יזרעאל המזרחי, כסגן מפקד מחלקת מכונות-ירייה.
השתתף בקרבות שהתנהלו בעמק ובמערב הגלבוע.
עם הקמת צה"ל קיבל דרגה של סגן שני.במבצע "חורב", הגדול במבצעי צה"ל במלחמת העצמאות, הועבר גדוד 13 לנגב ובתוכנית המבצע נקבע כי יפתח את המבצע בהתקפה על משלט 86, מול רצועת עזה, כהתקפת הסחה, שנועדה להטעות את הצבא המצרי.הגדוד ביצע התקפת לילה, כבש את הגבעה ללא קושי והחל להתבצר לקראת התקפת-נגד אפשרית של המצרים. אנשי מחלקתו של מאיר נשאו על גבם את מכונות-הירייה ואת התחמושת וערכו אותם לפעולה במשלט.
כבר בבוקר החלה הפגזה מצרית, שנמשכה על-פני כל היום, ולוותה מידי פעם בהסתערות של טנקים, משוריינים וזחלילים.
המגינים ירו לעבר התוקפים והדפו אותם שוב ושוב. כתב זאב: "במשך כל היום נשמע קולו של מאיר המעביר באלחוט הוראות טיווח לתותחני צה"ל. רוח הלוחמים הייתה איתנה".
פגעי מזג-האוויר והחול במשלט גרמו למעצורים בכלי הנשק ופגעו בכוח האש של המתגוננים.
בעת התקפה שנערכת אחר הצהרים, השתמשו המצרים בלהביורים, שהפתיעו את הלוחמים וערערו את רוחם. לפתע ניתנה הוראת נסיגה והחיילים החלו לסגת, כשהם משאירים אחריהם נפגעים וציוד רב. הנסיגה התנהלה בגשם עז ובבוץ טובעני כשהטנקים והמשוריינים המצריים יורים כל העת בנסוגים.
אפרים ויינטרוב, מבית-אלפא, נפצע קשה מפגז מצרי עוד בשעות הבוקר, נחבש ושכב באחת העמדות. בעת הנסיגה, נשא מאיר הגברתן את אפרים על כתפיו, כדי לא להשאירו חי לחסדי המצרים, דבר שהכביד על תנועתו, אך הוא לא ויתר. איש לא ראה כיצד נפגעו ונהרגו.
במשך מספר שבועות נחשבו לנעדרים וגופותיהם הוחזרו עם החתימה על שביתת-הנשק.

בן 26 בנופלו. הותיר אלמנה, סרקה, בהריון. ביתו, מאירה, שנולדה לאחר מותו, נושאת את שמו.