מרדכי לוין PDF הדפסה דוא

נולד ב-17.04.1936
נפטר ב-24.04.2005
היה נשוי לדיתי
אב לעדנה ואריק

מרדכי נולד בבואנוס איירס שבארגנטינה ביום האחרון של פסח, על כן חגגו לו יום הולדת יומיים אחרי, כי כל הממתקים לא היו כשרים לפסח. הבית היה מסורתי ליברלי, ובגיל מסוים יכול היה לבחור את דרכו. הוא ושני אחיו בחרו לא להיות דתיים השכונה בה גרו לא נחשבה כאזור יהודי מובהק, אבל מרדכי למד ב"חיידר". לאחר מלחמת העולם נפתחו בתי ספר יהודיים ממוסדים ולמדו בהם לימודים יהודיים כלליים: תנ"ך, ספרות גאוגרפיה של א"י- הרוב בעברית וקצת ביידיש.
עד 1948 הייתה א"י בחזקת חלום, שהכל האמינו שיתגשם בכל רגע. הוא השתייך לתנועת הנוער "איחוד הבונים" והיה בהכשרה שנוהלה ע"י שליחים מהארץ. בגמר התיכון למד מרדכי אדריכלות באוניברסיטה, והיה פעיל בתנועה הסוציאליסטית. אבל תמיד חזר הביתה לחגים היהודיים. מרדכי סיפר על האנטישמיות בארגנטינה, חלקה ארגונים נאציים של ממש. במאי 1960 השתתף מרדכי בליווי והגנה על השר אבא אבן, שבא לביקור בארגנטינה במטוס מיוחד של אל-על, לימים התברר לו שהיה זה בזמן חטיפתו של אדולף אייכמן, שהוברח לארץ במטוס זה.
ימי מאי יוני 67 היו קשים בגלל תחושת הסכנה למדינת ישראל ויהודים רבים תרמו כסף. שנים רבות חלם הוא לעלות לארץ, אבל התעכב בגלל מחלת אביו, רק אחרי מותו, ובעידוד משפחתו עלה ארצה והגיע לאולפן בבית אלפא, ומאז נשאר בקיבוץ, למרות קשיי הקליטה, אפילו שקל לחזור לארגנטינה אבל אחרי מלחמת יום כיפור הבין שמקומו בארץ. כעבור שנה פגש את דיתי.

מספר ישראל זמיר: קיץ 1969 באולפן הסתיים שיעור, ולכיתה נכנס בחור ענק ממדים, שידע מעט עברית וביקש להצטרף לאולפן ואמר: "אני יודע לדבר, אבל קצת קשה לי עם הקריאה והכתיבה. הקיבוץ הזה מוצא חן בעיני, אף על פי שבאתי מתנועה אחרת. אני מבית מסורתי ובבית דיברנו יידיש. קבל אותי, אמר. ועל פני הצנועות בקשה" מרדכי התקבל ועד מהרה הפכנו ממורה ותלמיד לידידים. מרדכי מצא בענף הנגררים, התמחה בו והתמסר לעבודה בכל נפשו. הוא היה אדם חושב, אדם ביקורתי, שלא היסס לומר את אמיתותיו בנחישות. אדם שפיו וליבו שווים. היה איש ספר, אך יותר מזה איש של סיפורים, על חייו בארגנטינה, על יחסי יהודים-גויים, על אנטישמיות, על צבא ארגנטינה בו שירת. על אף קשייו הבריאותיים המשיך לעבוד ולטפל במשפחתו האהובה. על יחסיו המיוחדים עם אריק שמיהר כל יום אל שולחנו לקחת את מגשו למכונת הכלים.

דברי ראובן כנפי: פגשתי את מרדכי כשכבר היה ותיק במפעל – 17 שנים לפני בואי, ולמדתי להכירו כאדם אחראי, יצירתי, חושב, יוזם ומתמיד – שותף מלא בכל הנעשה במפעל במשך 34 שנים, מעורב ומעורה בכל, וגם איש חברה, איש רעים להתרועע. אדם שמוצא מילה טובה, מגלה יחס לסובבים אותו, וערני לכל הקורה סביבו, בעל חוש הומור ו"איכפתניק" ידע לשתף פעולה, לקלוט חברים ועובדים, ולחלוק עימם את הידע והניסיון שצבר. גם כגימלאי המשיך לעבוד, המפעל היה כל עולמו. עם מותו נשאר לנו חלל ריק. על מרדכי אפשר לומר כי היה אדם של ממש- טוב ומיטיב.

איש ענק במלוא מובן המילה, בעל נשמה של זהב ואולי אפילו נשמה יתרה. דברי יוכי ועופר חלמיש וכל עובדי עופר כיבוי, חילוץ והצלה.