פשקה רוזנבאום PDF הדפסה דוא

נולדה: ב -3.11.1911

נפטרה: ב- 16.2.2007

בת לרוזה ויצחק טורינסקי

הייתה נשואה לבנימין

אם למיכה רון

פשקה נולדה בעיר גרודנו שבפולין. הוריה גידלו עשרה ילדים, בבית חילוני, חם ואוהב. בנעוריה החליטה להצטרך לתנועת "השומרהצעיר", דבר שלא התקבל בשמחה בבית ההורים.
בראשית שנות ה-30 החליטו ההורים להגר לארגנטינה ואז עלתה פשקה לבדה לארץ-ישראל במסגרת התנועה. בארץ עברה כמה הכשרות, הגיעה לרמת-יוחנן, ושם פגשה את בנימין, עימו התחתנה והקימה משפחה. כאשר גרעין "פלנטי" עבר לבית-אלפא, במהלך הידוע כ"טראנספר", עברו עימו.
בבית-אלפא חיו בתנאים קשים וכאן התגלתה מחלתו הקשה של בנימין – שחפת – ובאותן שנים התקשו להתמודד עם המחלה. בנימין, צייר מחונן, היה מאושפז תקופות ארוכות ונעדר מהבית. באמצע 1946 נפטר בנימין. מעט מאוד שנים הספיקו לחיות ביחד, ופשקה נותרה עם בן, מיכה, ילד בן ארבע וחצי.
פשקה עבדה שנים רבות במוסד החינוכי, כמחנכת ומטפלת, ובמשך שנים אף התגוררה במקום. עבדה גם כמטפלת ומחנכת של חברת-נוער, והייתה כתובת אימהית לחניכיה. אחר-כך עבדה במחסן הבגדים והייתה אחראית על הלבשת בני הנעורים. בהמשך עברה לעבוד במחסן הבגדים של החברים, שם עבדה תקופה הארוכה במסירות רבה, כמו שעשתה כל דבר בחייה. לאורך כל השנים הקפידה על מוסר עבודה גבוה, לא התלוננה והשתדלה לראות את הטוב בחיי הקיבוץ, למרות קשיים אישיים.
ברבות השנים, כאשר נולדו נכדיה וניניה, נעשתה לסבתא חמה ועוטפת, אוהבת ודואגת, והייתה מאושרת. נעמה, כלתה:
"בידייך רקמת וארגת שטיחים בגדלים שונים, בצבעים חמים ובטוב טעם. הייתה לך יכולת מופלאה ליצור קשר עם נכדייך, שאהבו לבוא אלייך, לישון אצלך ולשחק עם 'לאקי', הכלב שגידלת.
המעבר לבית הסיעודי היה קשה וכואב, משום שדרש להיפרד מכל אשר אהבת. הבאנו תמונות, עציצים וכמה רהיטים, השתדלנו בכל ליבנו שתרגישי טוב. המשכת לצאת בכל יום לעבודה ב"גיל-עד", התמדת בכך ואהבת לבוא לשם. בכל יום שאלת והתעניינת בכל נכד ונין והיית שותפה מלאה לחיינו המשפחתיים. אהבת את שיעורי המוזיקה של דוד ולשעורי ההתעמלות של ניצה באת בשמחה. שעות רבות עברו עלייך בקריאת ספרים, אותם קיבלת מספריית העיוורים, זאת משום שראייתך נחלשה והפכה לקויה".
קירה:
"נפגשנו לראשונה לפני כ-60 שנה, כשהגעתי לבדי לבית-אלפא והקיבוץ נרתם לקלוט אותנו במשפחות. היית אישה צעירה, מטופלת בילד קטן, ובכל זאת פתחת את דלתך, ויותר מזה – את ליבך. מה שהדריך אותך, הייתה נתינה בלי התחשבנות. היית  דמות חלוצית במובן היפה והנקי של המילה. חיית בצניעות והייתה נכונה להירתם לכל משימה שנדרשת".