אריה בינימוב PDF הדפסה דוא

נולד ב- 29.11.1920

נפטר ב- 29.06.2014

היה נשוי לתמר טרייבר

אביהם של ירון רותם,

הדס נעמית ותמנע

כתב הילל נוימן

אריה בינימוב, ביני בפי כל. ביני השם, ביני המיתוס. פעמיים בחיי ראיתי דמעות בעיניו של ביני: במלחמת העצמאות כאשר הורה לי להצטרף לכיתת התגבורת לעזרת מגיני כפר "מזאר" בו התחולל  קרב קשה תחת הפגזה קשה, אל מול הצבא העיראקי. ושנים לאחר מיכן, כשהסעתי אותו לבדיקות בבית החולים בעפולה ונקלענו בדיוק לחדר בו שכב פצוע קשה.
אנו, בני בית אלפא היכרנו וקיבלנו את ביני כאחד מ"השלמת השדה" אם כי בא משכבת תנועה אחרת.  מיד היה למוקד הערכה והערצה. בוגר "השומר הצעיר" שרוף אך ידע לשלב מפוחית עם ילקוט רועים, ריקודים עם טיול ולימים – פעילות חינוכית – תנועתית עם פעילות והדרכה בארגון "ההגנה". ידע והשכיל ולהפוך משחק צופי לאימוני גדנ"ע ומפקד אש לאימוני שדה ("אש") ואש.

ימי עליות על הקרקע, התיישבות ומחתרת מאויימת תחת שלטון בריטי וביני – ידיו בכל, תמיד בראש, בקו הראשון, פעיל ומפעיל. את תורת "ריקוד ההורה בלילה וההשכמה לעבודה בבוקר" היו שתרגמו לאלה שרוקדים והאחרים שעובדים. וביני היה מאלה שמעשיהם בכל. ביני הפיח בנו, בוגרי המוסד החינוכי, את רוח הנעורים, רוח התנועה, את תחושת האחריות לכל, מחבריך וקיבוצך ועד מולדתך ועמך. וכל זה לא כמטיף ומוכיח אלא כרע, כשותף המקרין עליך.
דרכו מהתנועה דרך ארגון "ההגנה" אל הזהות הפוליטית, אל צה"ל ואל המדינה אשר קמה במו ידיו, הינה עצם הקמתה והתהוותה של מדינת ישראל שכה רבות הייתה ידו בה. על כל שהקריב מעצמו, על קשייו ומכשוליו בדרך, ידע ביני לחרוק שיניים , להתגבר ולהוציא מעצמו את המיטב והמרב.
לא מעט הייתה ידה של תמר, שותפתו לחיים, שהייתה כזו גם לכולנו ובינינו. ועל כל אלה תחזקנה ידייך - תמר וחזקי-נא גם את ידי ילדיכם ומשפחתכם.
נפרדים אנו ממך לשלום ביני. שתמצא את מנוחתך בין חבריך ואחייך-לדרך לרגלי הגלבוע אותו מדדת באין ספור צעדיך אחרי הצאן במרעה, בטיולים ובמסעות. תנוח באדמת בית אלפא שכה אהבת והיא מלאה הערכה ואוהבת את דמותך ופועליך. היה שלום! 
הלל נוימן 29.6.2014

כתב יצחק רן
יום ראשון 29.6.2014 אל מול קברך ביני אין אדם חי לנצח, הבריאה והטבע מקציבים לנו מנת חיים מדודה, מבלי שלנו דעה בנידון, ואולי טוב הדבר, שאם לא כן, אי מתי הייתה נופלת בידינו ההזדמנות לומר ולו מעט מן המעט משבחו של האדם, אם לא בעודו בחיים, לפחות מול רגבי קברו הטריים, ואל מול רעייתך, המשפחה והחברים לקיבוצך בית-אלפא. ובמקרה האישי שלך, ביני, גם אל אוזניהם של מאות אוהביך הפזורים בארץ, שאולי נבצר מהם להגיע לכאן הערב. אוהביך, ביני, שעם השנים סב שערם ושך ראשם. להם היית כמורה דרך, והם השיבו לך אהבת רעים נאמנה. זו ההזדמנות האחרונה, לאחריה גם אנחנו לא ניוותר, ועמנו ניטול לשאול את עולם חוויות הנעורים הנפלאות החבויות בליבנו, והקשורים בעבותות עם השם אריה ביני. כי כך אהבנו לכנותך.
אריה ביני, מי שייצג עבורי ועבור בני דורי את הנפלא המיוחד ב"השומר-הצעיר" לא איש התזות והמילים הגבוהות, שביקשו להלעיטנו שם "מלמעלה" לא אורטור גדול, אולי אף משהו מהעילגות התמימה, שאפיינה את דבריך. אכן בשבילי ובשבילנו, ביני, היית המייצג הנאמן של הנפלאה בתנועות הנוער שהציונות הקימה. כשאמרנו "השומר-הצעיר" הזדקר בפנינו האדם אריה ביני. בקעות ואדי פארה. רכסי הרי נפתלי, נפתולי המכתש הקטן והגדול, אגלי זיעה נוטפים מסמאי עיניים, נושאי תרמילים כבדים על כתפינו, משקלם כבד ממשקלנו.
הנערות והנערים עוטי החולצות הכחולות והשרוך הלבן. משמעת מים חמורה, ויעז מי להמרותה – זה אריה ביני בשבילי, בשבילנו. כל מערכת הקשרים הצופיים, חובת השומר, החל מקשר שטוח, קשר דייגים, אורגים וקשר מוט, זה היה עבורנו אריה ביני . כיצד מדליקים מדורה אך ורק עם גפרור אחד, ואוי לו למי שמפספס מבחן חמור זה.
הטיולים הארציים, השומריות המפוארות, זהו עבורנו אריה ביני. אהבתך לבית-אלפא פעמה בך והייתה תמיד הלב והמוטו של שיחותינו. ערבי פסח יום העצמאות, ערבי השירה .הסיפוק והגאווה ליכולתו של קיבוץ בית-אלפא להצמיח דורות רעננים ממשיכי התרבות הקיבוצית. עד לאחרונה נהגנו להחליף דברים בטלפן, צלול , בהיר,, מרעים בקולו, עד כי היכן שהוא התגנבה התחושה , שמלאך המוות פוסח וממאן לפקוד את ביתכם. אך אבוי, והנה בוקר אחד הטלפון המר מתמר, והבוקר הזה הבשורה מתמנע. עם רבים מאוהביך, ביני אני מרכין את ראשי, כשדמעה זולגת מעיני.
יצחק רן