תמר בינימוב PDF הדפסה דוא


תמר בינימוב לבית טרייבר

9/9/1930 - נודלה ב

20/2/2020 - נפטרה ב

בת לגינקה ואנשל טרייבר

היתה נשואה לאריה בינימוב

אם לירון. הדס, תמנע ונעמית


 

 

קרא ראובן

 

לתמר אחותי
סיפור חייה של תמר פרוס על פני כמעט תשעה עשורים. תמר נמנית על בניה הראשונים של הקיבוץ – קבוצת "אלון", וכמו שאר בני גילה חוותה את משבר ה"טרנספר", תקופה בה נחצה הקיבוץ בין קבוצת חברים שהחליטה לעזוב ולעבור לרמת יוחנן, לאלה שנשארו בבית אלפא. משבר זה לא פסח על משפחתנו שהתקשתה להחליט האם להישאר או לעבור יחד עם רבים מחבריהם לרמת יוחנן. תמר הייתה זו שהתעקשה להישאר וכך היה
כמעט ואין לי זכרונות ילדות מתמר, שכן כשנולדתי תמר הייתה כבר בת 10, וכשעמדתי על דעתי תמר הייתה כבר במוסד. בית ההורים לא תפס מקום בתקופה זו ומרכז החיים היה בקבוצה במוסד, מכאן שדרכנו כמעט ולא הצטלבו שנים ארוכות, מה עוד שהייתה זו תקופה סוערת של מלחמת העולם ומלחמת השחרור והדעת לא הייתה נתונה למשפחה.
עם סיום לימודיה יצאה תמר ללימודי אומנת ב"בצלאל" בירושלים ולהדרכה בשומר הצעיר וגרה בקומונה שברחוב בן יהודה 1. תמר נישאה לביני וכאן גידלו את ארבעת ילדיהם. את תחום האמנות, שהיה במרכז חייה, ספגה בבית ההורים ובעיקר מאימא שהייתה שוחרת אומנות וספרות ובעלת טעם רב 
לאורך השנים העמידה תמר דורות של תלמידים בסדנת היצירה של ביה"ס שהיה ביתה השני, ובהמשך בסדנת היצירה במוסד, יחד עם ביני מסדנת המתכת, הגי ומיכל מסדנת הטכסטיל, וסדנת הנגרות. היא טיפחה בכשרון רב ויצירתיות את דרכי ההוראה והשימוש בכל מגוון החמרים, וזאת במקביל לאהבתה הגדולה – הפיסול הקראמי. היא השאירה אחריה עשרות עבודות קרמיקה, שהביאו לידי ביטוי את כשרונה הרב, את היכולת הטכנית יוצאת הדופן והדמיון. הייתה מעורבת בכל הקשור לחג ומועד, ומוֹדעות החג וקישוט חדר האוכל היה חלק בלתי נפרד מכל חג ואירוע לאורך שנים. הקיר הקראמי בכניסה לחדר האוכל, הקיר הקראמי בכניסה לחדר האוכל של ביה"ס

עבודותיה זכו להערכה רבה, עולם היצירה וההוראה היו חלק בלתי נפרד מחייה עד לשנותיה האחרונות. האמנות קירבה וחיזקה את הקשר בינינו שכן הייתה חשובה לה דעתי, ועזרתי לממש את תכניותיה. המקלט היה חדר העבודה בו בילתה שעות וימים של יצירה. חייה וקשריה המשפחתיים ידעו עליות ומורדות לאורך השנים. לאחר פטירתו של ביני עזבה את ביתם, שהיה מבצרם, אותו טיפחה לאורך כל השנים, כאשר מכל פינה ניבטו עבודותיה, ועברה לדיור המוגן, ולאחר תקופה קצרה לבית הסיעודי. המעבר לא היה פיזי אלא גם נפשי, זה היה מקום אחר, סדר יום אחר, עולם אחר. קשרי המשפחה מאוד התהדקו בתקופה זו וכך זכתה בשנותיה האחרונות לקשר משפחתי חם. היא הייתה מטופלת שקטה ונוחה, לא הטרידה אף אחד, הכירה את כל הסובבים אותה ולקחה חלק בפעילות הבית. זה הזמן להודות לכל צוות הבית הסיעודי, על התמיכה והטיפול הבלתי רגיל לו זכתה בשנים אלה - לכולכם הרבה תודה מכל המשפחה. תמר נפרדה מהעולם בשקט, נפלה לתרדמת ועצמה את עיניה. זה אולי השקט שכל כך היה חסר לה ועתה זכתה בו לתמיד. נוחי בשלווה על משכבך, היי שלום מאחיך ומבני המשפחה

ראובן טרייבר

קראה אורית

לזכרה של סבתא תמר הגעתי לבית אלפא לפני כ-19 שנה ואני בהריון מתקדם עם שי. ירון הביא אותי לביתכם אמר: "תכירי את תמר וביני" - ונעלם לעיסוקיו הרבים. קבלת הפנים שלכם הייתה מאוד נעימה ומחממת לב. מהר מאוד ביתכם הפך לביתי. הבית המיוחד שלכם, בית שכולו נושם וחי אמנות, יצירות פיסול,קרמיקה וציורים, הכול מסודר בקפידה. כל עבודה והסיפור שלה - מתי נעשתה, באיזו תקופה, מה ההשראה, מאיזה חומר, ואיזה סוג צבע. כל האינפורמציה בשטף הבלתי נלאה שלך תמר ובאנרגיות שהיו שייכות כנראה רק לך. האסתטיקה, הדיוק והיופי תמיד מסביבך. תמר, כמעט עד יומך האחרון, כשעוד היית ערנית, כאשר באתי לבקרך היית שואלת אותי במה אפשר לפנק אותי. וכך היה בכל פעם שהייתי באה עם שי ועפרי, היית פותחת עבורם שולחן עם חומרי יצירה - צבעים ומה לא - מגישה להם את הקרטיבים שהכנת ממיץ מנגו, וכשהם היו מסודרים עברת אליי: "איך אפשר לפנק אותך?". תמיד נתת לי את ההרגשה הכי טובה בעולם, ואם יש צורך גם תורידי לי את הירח או לפחות תציירי לי אותו. וכל מה שאני צריכה, שרק אגיד, ואין שום בעיה. "מה הבעיה?", היית אומרת, הכול היה פשוט כשאת רצית לעזור או לעשות עבורנו דבר מה. שום דבר לא היה עוצר בעדך גם שלא ממש רצינו. אותך זה לא עניין, את החלטת וכך יהיה. ידענו לצחוק על תכונותייך ואת בשלך: בת קיבוץ, בת של חלוצים, רצה קדימה ואיש לא יעצור אותך. תמר - היריעה קצרה מלספר אודותייך וירון ביקש שלא אאריך בדבריי. אז אני אומרת לך תודה גדולה על שקיבלת אותי תמיד בחיוך ובשמחה, גם ברגעייך האחרונים כשכבר מצב בריאותך לא היה טוב, ובקושי הצלחת לדבר - חייכת והנפת את ידך לשלום. תודה לך על הנתינה האינסופית, על המילים המפרגנות, המחמאות והפינוקים. תודה לך שהיית סבתא נפלאה לילדיי. תמר יקרה, חייך היו מלאים בעשייה, הוראה ויצירה, וכשאת נושקת לתשעים בשיבה טובה - לבך נדם. נפרדים לשלום, נוחי על משכבך. אורית. תודה מקרב לב לצוות הבית הסיעודי שטיפלו בתמר במסירות אין קץ. אתם אנשים יקרים מאוד!!

אורית

קראה מתיה

אברהם חלפי
נִפָּרֵד מִאֵלֶה שקשה לעָזְבָם –
לא בקול רם. נאמר להם רק,
כי אין להשיב את אשר אין להשיב.
נזכיר להם רק (או מוטב לא נזכיר)
שורה כלשהי או בית מִשִּיר.
ואם בלהט לִבָּם נפגש – נכבה את האש.
נְצַנֵַן את החום הנודף מִיָּדָם. נשאירֵם לבדם

קראה זיוה

בס"ד כו' בחודש שבט תש"פ לזכרה הברוך של תמר מורתי ז"ל מתעורר בי צורך, רגש ורצון לומר לך מורתי תמר - תודה מקרב לב. חשה שאני מבטאת בזאת גם את יתר תלמידייך מבית אלפא. היית מורת חיי ליעוד שלי ולמקצוע בו אני עוסקת כיום. זוכרת איך היית משקיעה כל כולך בהכנת שיעור האמנות. הסדנה סודרה באופן מדוייק: כל נייר במקומו, כל צבע ומברשת במעמדם. אף היית מנקה את צבעי הפנדה... זוכרת בערגה התערוכות שארגנת אתנו בכיתות, ואיך שמרת בכבוד רב את הציורים שציירנו. את לוח המודעות שעיצבת ברוב חן, בה מודעה הכי פשוטה נהפכה בידייך ליצירת אמנות. ההתלהבות ושמחת החיים שהקרנת נבעה מתוכך; מ'אש התמיד' שבערה בך. האמנות שיצרת בטאה יכולת מרשימה לשלב הפכים; בין אבן קשה ליונה עדינה. בו קווי המתאר הזורמים של היונה מתחברים לצבעוניות האבן. בשירו 'הכותל' של יוסי גמזו ז"ל (השבוע נפטר לעולמו) נכתב: "יש אבנים עם לב אדם"; ואת ביצירתך יצרת את שירת האבן עם לב היונה. נוחי בשלום על משכבך.
אוהבת ודומעת תלמידתך אראלה בן חורין (רפפורט), מושב נוב, גולן.