תמרה קלדרון PDF הדפסה דוא

תמרה קלדרון יעקובי
נולדה ב - 21.12.1935
נפטרה ב - 27.07.2020
בת ליואל ושרה שבת
היתה נשואה למאיר יעקובי
ולאחר מותו למושון קלדרון
אם למאירקה, עירית, אלון ושרון

 

 

 

בשם הנכדים

סבתא שלי, סבתוש, היה לנו קשר מיוחד, ששמור רק לנכדות וסבתות. אבא נהג להגיד שכששתינו נפגשות אנחנו מאירות אחת את השנייה. צוחקות ומתבדחות ועושות את השטויות שלנו. עולם שהוא רק שלי ושלך. הבילוי איתך בקיבוץ היה נוף ילדותי- הייתי באה לישון בקיבוץ וקמה השכם בבוקר איתך ועם סבא ושוחה בבריכה עם כל הוותיקים. היינו הולכות לכלבו ולחדר אוכל ואת היית מספרת לי סיפורים על ילדותך ועל איך הקיבוץ היה פעם. ביום הזיכרון קבענו לנו מסורת, במשך שנים עליתי אתך לבית העלמין ודאגת לספר לי על מאיר יעקובי ושושנה הר ציון, זיכרונם לברכה. תמיד הייתי מרותקת בלי סוף לסיפורים, והתגאיתי בכך שאת משתפת אותי בהם. בשנים האחרונות סבלת מדמנציה וכוחך אט אט ירד. אבל הרוח שלך נשארה. היית עקשנית כמו פרד וסירבת לכל מאמץ מצידנו להוציא אותך קצת מהבית- אבל זה מה שעשה לך הכי טוב, להיות בבית. נהגת בכל יום הולדת להגיד שאת מתכננת לחיות כמו אברהם אבינו עד גיל 120. כולנו קיווינו שתישארי איתנו לפחות עוד 40 שנה. ועכשיו, הלכת מאיתנו, בלי לשאול או להודיע למישהו, ככה פתאום. כולנו עדיין המומים ומנסים לעכל את גודל האובדן. סבתוש שלי, אתגעגע לפולניות שלך, יחד עם החום והאהבה ללא תנאי שהענקת לי ולכל הנכדים. הייתה לנו הזכות לטפל בך ולדאוג לך בשנים האחרונות, ואני מקווה שהרגשת שאוהבים אותך בלי סוף. בשם כל הנכדים, תנוחי על משכבך בשלום, ותמסרי ד"ש לסבא. הוא מאוד התגעגע אלייך

אוהבים אותך וכבר מתגעגעים, הנכדים

כתבו יעל וצביקה הרפז

יעל וצביקה הרפז, חבריה הטובים של אמא, שמרו איתה על קשר רצוף עד יומה האחרון. אתמול יעל  כתבה לנו כך

ידענו שזה יבוא. ובכל זאת הופתענו. כמו שאמרתי , לך עירית: תמרה מתה מזמן , ועכשיו היא גם נפטרה. כל כך חבל על הסבל של שנותיה האחרונות. גדלנו יחד. ממש. היא הייתה אחותי וחברתי. ידעתי עליה את כל מה שהיא חשבה שאין בה: את יושרה, הגינותה, אומץ ליבה. חכמתה, חריצותה, נאמנותה האכפתיות שלה, שנינותה, צניעותה... ואף פעם לא אמרתי לה עד כמה אני מעריכה אותה, ושהיא חשובה לי. בקיבוץ ובקבוצת- הגיל לא מסגירים רגשות... . ועכשיו כבר מאוחר
הייתי איתה הרבה בתקופה האחרונה ורציתי להגיד לכם שכבר מזמן היא לא תמרה. אבל אמא שלכם היא נשארה עד הסוף. דיברה עליכם ועל ילדיכם באהבה וגאווה, ודיברה תמיד וכל הזמן. טיפלתם בה יפה, במסירות ובכבוד. ובכך תתנחמו. והעיקר תזכרו את תמרה מפעם ואת האמא עד הסוף
מחבקת אתכן בדמעות
יעל

קראה שרון

ז' באב התש"פ, 28.7.2020                                                                                              
אימא יקרה, מוזר, לא מובן, אבל זהו גלגל החיים, ואנחנו מתאספים כאן היום כדי להפרד ממך ולסכם תקופת חיים מאד אישית, מאד משפחתית וגם מאד קיבוצית.
נולדת ברמת יוחנן להוריך יואל ושרה ז"ל שהיו חלוצים בכל מובן. בהיותך בת 4, מסיבות אידיולוגיות, שהיום נראות כל כך הזויות, החליטו הוריך וחבריהם מהשומר הצעיר לעבור לקיבוץ בית אלפא.
ואת 80 השנים הבאות חיית כאן, בקיבוץ שכל כך אהבת. בקיץ 1940 ביום מאד חם, כמו היום, שלחו אותך לבית ילדים וכאן הכרת את חבריך לקבוצה, חברייך לחיים, קבוצת "דרור". סיפרת לנו שהדבר שהכי אהבת בילדות היו הטיולים וחיי החברה. בצבא אימא הייתה שרטטת מפות בבית הספר לקצינים, ועד הסוף עוד חזרה וסיפרה לנו כיצד יצאה מעבר לגדר לקטוף פטריות, ואיך ברחה מהצבא כדי להשתתף בחתונה של בת כיתתה

אמא שהייתה ישרה כמו סרגל, אהבה להתגאות במעשי השובבות שלה. לאחר השחרור מצה"ל אימא נישאה למאיר יעקובי ז"ל שחזר מהשבי הסורי. ובהיותה בהריון עם בנה הבכור, אביו מאיר נהרג במבצע סיני, מאירק'ה אחינו קרוי על שם אביו.

את אבינו מושון הכירה בזכות ערגה ואליושה בשנת 1962. עד הרגע האחרון היא הכירה להם תודה על היכרות זו. יחד עם אבא הרחיבו את המשפחה עם עוד שלושה ילדים, עירית, אלון ושרון
במהלך השנים אימא עבדה בגן הירק, בבתי ילדים כמטפלת , במחסן הבגדים ולאחר מכן במשרד של רישום האוכלוסין שם עבדה עד שפרשה בגיל 80

אימא, לאורך כל השנים נשארו לצידך חבריך מהילדות, גם כשכבר כמעט ולא יצאת מהבית, היית חושבת עליהם ומדברת עליהם. חברי קבוצת דרור היקרים, אנו מודים לכם על חלקכם הבלתי נפרד  מכל חייה של אימא

אימא הייתה אישה מופנמת, החלטית, יודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היא לא מוכנה לעשות. עד ימיה האחרונים היא הלכה בשמחה רבה כל בוקר לשחות בברכה, באדיבותו של שחר המציל הייתה נכנסת למים ומרגישה חופשיה לזוז ולהנות מהמים הטובים
אימא מאד אהבה לטייל. בחודשים האחרונים לקחנו אותה לטיולים רבים באוטו, במיוחד לגלבוע אותו כל כך אהבה. מי ידע שכה מהר תישאר למרגלותיו לעד
אנו מודים ללינה המטפלת שלך, שנכנסה לחיי כולנו ובסבלנות רבה סייעה לך באופן צמוד. לא היה לך פשוט לוותר על העצמאות, על היכולת לקבל החלטות ועל הצורך להיות תלויה בזולת. בעזרתה של לינה עברת את התקופה הזו באיכות חיים מיטבית. אנו מודים גם לרינה גוטמן ולסימה בר על הליווי של אימא
אימא יקרה, ליווית את כולנו בדאגה ובאהבה אין קץ. שנים רבות שאת ואבא סייעתם לנו ועזרתם לנו בכל מה שהיינו צריכים, בשקט, באהבה גדולה ותמיד עם שמחה על פניכם
שנים אלו התחלפו  בשנים אחרות, שבהן אנחנו דאגנו לך. טיפלנו בך מרחוק ומקרוב, באהבה ובהוקרה רבה
תמיד תמיד תישארי הבית שלנו, כאן בבית אלפא
נוחי על משכבך, לצד יקירך, בשלום

מאירק'ה, עירית, אלון ושרון