יוסף ניישולר PDF הדפסה דוא
נולד בצ'רניגוב, אוקראינה
ב - 25.12.1988
נפטר ב – 6.3.1964.
נשוי לדבורה דוידזון
אב למיכל ומירב

יוסף עלה לארץ ב1914-, והוא בן 15 בלבד, ובחר לעסוק בעבודה חקלאית בדגניה, בכנרת, במושבות השפלה ועל הכרמל. נדד בארץ עם חבורות פועלים, בקירבן מצא את מקומו.
נשא לאשה את נעמי ונימנה על מייסדי מושב כפר-יחזקאל (1921), שם הקים ביתו ושם גדלו שלושת ילדיו. רכש לו ידע רב בתחומים רבים, תוך לימוד עצמי, בעיקר במדעי הטבע, והפך לבר-סמכא בידיעת הטבע והארץ. את הרעיון לחינוך לאהבת הטבע, הגה עם ידידו יהושע מרגולין.
בסוף שנות ה30-, לאחר שנפרד מנעמי, עבר לכפר-ילדים ועסק בחינוך ילדים. באותה תקופה הכיר את דבורה, עימה עבר לגבעת-השלושה, שם היה בין מייסדי בית-הספר.
בסוף 1941 עברה המשפחה לחפצי-בה ויוסף לימד בחברת-הילדים המשותפת. כאשר זו פורקה, עברו יוסף ודבורה להתגורר וללמד בבית-אלפא. במשך שנים רבות חינך ולימד במוסד החינוכי "גלבוע". בשנות ה50- עסק שנים אחדות בהוראה בסמינר "אורנים" ולאחר-מכן השתלב בעבודות החקלאות בקיבוץ – בפלחה ובגן-הירק.
יוסף היה "מורה לחיים" לרבים מחניכיו – ביגור, גבעת-השלושה, חפצי-בה ובית-אלפא – הזוכרים את אישיותו המקורית, שהשפיעה על דרכם לאורך שנים. ראו בו דמות אצילה, של מחנך וחבר.
הנקה לזרסון: "מידי בוקר היה משכים קום, מגיע ראשון לסככת גן-הירק. מסור לעבודה החקלאית, מתכופף כמו כולם, הצטיין בקילטור בבהמה… יוסף ידע להנעים, בשיחתו הקולחת, את רגעי המנוחה בגן. מתמצא בספרות העברית והלועזית, ער לכל המתרחש בארץ ובקיבוץ, בעל חוש הומור… עשרות שנות עמל, בתנאים קשים, רופפו את בריאותו. בשנה האחרונה אסר עליו הרופא כל עבודה, והוא שמח על כך שניתן לו לעסוק בענייני הדואר במקום".,
יעקב איתן: "הליכה מדודה, איטית קימעה. קומה זקופה, אבל מכונסת מעט. מזמר לעצמו ברוסית, בנימה עמוקה ורחבה טקסטים של לרמונטוב או נקרסוב. חיוך בזווית השפתיים, דבריו בנחת נשמעים. מבט ישר ובהיר, משפטיו צמודים לעניין ועיניו – למאזין. איש בעל תרבות-חיים עמוקה ושורשים לו במעבי ההוויה האנושית והחברתית".