משה (לופק) גולדנברג PDF הדפסה דוא

נולד ברובנה, פולין
ב – 4.1.1911
נפטר ב – 15.4.1984
היה נשוי לשפרה
אב ליעל (הרפז) וגיורא

רחוק היה מחינוך יהודי ובני משפחתו חלמו על עתיד שונה לבנם האהוב. אך מושה, "מוסיה" כפי שקראו לו, נמשך לתנועה והיא שקבעה לו מסלול חיים, שהוביל אותו להכשרה, לעלייה לארץ-ישראל ולקיבוץ בית-אלפא. הכינוי "לופק" בא בשל דמיונו הרב לשחקן-בדרן יהודי מפורסם, שהופיע בוורשה בתיאטרון סאטירי.
יעקב איתן: "פגשתי אותו בחורף 1930/31 במקום ההכשרה של קבוצת פלנטי. הוא בלט באהבתו העמוקה לנוף האנושי, ביכולתו להתמודד עם עבודה קשה, באהבתו לשיר, וביכולת ההמצאה טכנית שלו. לופק המציא ושיכלל מיתקנים, שנועדו להקל על חיי החלוצים".
לופק עלה לארץ בקיץ 1932 והצטרף לקבוצה שהתמקמה ברחובות. בתחילה עבד במוסך של קואופרטיב התחבורה "דרום-יהודה", כדי לרכוש ידע וניסיון ברכב ומכונאות. לאחר שעות העבודה היה מעין איש התחזוקה של מחנה האוהלים ברחובות, והמוסכ'ניק, שטיפל בטרקטורים ובציוד החקלאי שעמדו לרשות הקבוצה. לופק הירבה לקרוא ספרות מקצועית, היה אוטודידאקט, ושאף לדעת את מרכיביו של כל מכשיר ומיתקן, פירק והרכיב ללא הרף עד שהגיע למקצועיות ומומחיות.
שלמה יפה: "ברמת-יוחנן, בזמן שהקיבוץ הותקף תכופות ע"י כנופיות, קיבלנו מה'הגנה' מקלע 'לואיס'. אך היתה לו רק 'צלחת' (מחסנית להזנת הכלי) אחת. לופק ישב מספר לילות, עד שהצליח להתקין כמה צלחות כאלה. כמו-כן היה גאה במירכזת הטלפון שבנה, כדי ליצור קשר בין עמדות ההגנה".
יעקב איתן: "כאשר החל הקיבוץ לגלות עניין בפיתוח תעשייה, היה ברור ש'המהנדס' לופק יהיה מעורב בכך. הוא נתבקש להמציא טרמוסטט וכדרכו, פירק טרמוסטטים קיימים, כדי להבין את האופן בו הורכבו. לאחר שהרכיב טרמוסטט תוצרת עצמית, יצא עם משלחת למפעל 'דנפוס' בדנמרק, כדי ליצור שיתוף פעולה בין דנפוס לקב-קור. מהנדסי דנפוס הודו שלפניהם עומד איש בעל תושיה, המבין במכניקה העדינה ובתחום הבקרה. נוצר הזיווג וקם מפעל קב-קור, שאליו התנקזו מי שנפלטו מן החקלאות וכן מי שבריאותו לא איפשרה לו לעבוד בענפים אחרים". לימים פרש לופק מקב-קור, בעיקר כדי לפנות מקום לצעירים, והקים לו מעבדה לתיקון מכשירי חשמל: טלביזיות (לאחר שקיבל הכשרה ב"סילורה"), רדיו ולמעשה כמעט כל מכשיר חשמל ביתי. את השירות היה מעניק בלבביות, תוך חיוך ורצון טוב.
חיים הורוביץ: "האמונה, שאין דבר שלופק אינו יודע ואינו יכול לתקן, היתה נחלת כולם: חברים שמסגרת המשקפיים נשברה או שמכשיר השמיעה התקלקל; מי שהרוכסן שלו נתפס; השעון שעמד מלכת; וכמובן מכשירים מסובכים יותר – מולם עומד לופק-האדם. מין מזיגה של טוב-לב, תבונת-כפיים ורצון עז לעבור לזולת. הידיעה שהפונה אליו שם מבטחו בו, כמו הוסיפה לו כושר המצאה ואילתור, שימחתו על שגבר על התקלה, לא נפלה מזו של הפונה אליו לעזרה".
בשנת 1961 זכה בפרס העבודה ע"ש קפלן על פיתוח הטרמוסטט, שהיה בסיס לקיומו של קב-קור, מפעל המעסיק מבוגרים רבים בייצור, שיש עימו פרנסה וכבוד.