מאיר יעקובי PDF הדפסה דוא

נולד בירושלים ב - 17.9.1935
נהרג בקרב המיתלה
במבצע סיני – 1.11.1956
היה נשוי לתמרה (קלדרון)
אב למאיר יעקובי
בן לחביבה ודוד.

למד בירושלים בביה"ס "עמל". בגיל 11 הצטרף לקן השומר-הצעיר, יחד עם חבורה שנקראה "תל-ארזים". הגיע למוסד החינוכי "גלבוע" כילד-חוץ בכיתה י' לקבוצת "רימון".
אמנון שוורצברג-חורב: "מאיר הורגש כבר מהיום הראשון לבואו. נער בוגר, יסודי, בעל רגישות למוסר ולצדק ויחס אנושי הוגן כלפי הזולת. אחרי שנה, מאיר היה הראשון שנבחר להדריך". היה מדריך מיוחד במינו: הפעולות נערכו תמיד בחוץ, בחיק הטבע, במרחבי הנוף ובלילות. הקבוצה אהבה לשבת ליד מדורה ולשיר שירים עצובים ונוגים. ציונה שביט: "מאיר היה משוגע לטיולים והיה בעל יצר של כיבוש והתמודדות עם כל הר ופיסגה".
מאיר התנדב לצנחנים, ושובץ ביחידת הסיור, שלקחה חלק בפעולות הרבות שביצע צה"ל מעבר לגבול. מאיר הפך לסגנו של מאיר הר-ציון, למרות שהיה סמל בלבד, אך התעלה ביכולתו מעל לקצינים.
באחד הלילות, ב8.12.1954-, פיקד מאיר על חוליה, שעברה את הגבול באיזור תל-עזאזיאת, שבאצבע הגליל ועשתה דרכה למיתקן האזנה, שהיה מחובר לקווי הטלפון של הצבא הסורי. אלא שהסורים הציבו מארב גדול והחוליה נאלצה להיכנע. בשבי עברו עינויים קשים, שגרמו לכך שאחד מחברי החוליה, אורי אילן מגן-שמואל, העדיף להתאבד, כדי לא למסור סודות. מאיר הסכים להראות לסורים היכן נמצא המתקן וזאת משום שידע שהמתקן מחובר למוקש. למעשה, רצה לפוצצו ולקחת עימו אל מותו כמה מהסורים, אלא שהמוקש לא פעל.
במרץ 1956, לאחר כשנה-ורבע שוחררו השבויים, במסגרת עיסקה לחילופי שבויים. מאיר חזר כעבור זמן לקיבוץ ויצר קשר עם תמרה.
מאיר הועמד למשפט צבאי על כך שנתן את הוראת הכניעה לחוליה ועל כך שהוביל את הסורים אל מתקן ההאזנה. בית-הדין חייב אותו בחלק מהאשמה, אחר-כך, בערעור, שינה את פסיקתו. עצם המשפט פגע מאוד במאיר. לימים, הודה התובע הצבאי כי באופן אישי ראה במאיר גיבור, אך נאלץ לפעול על-פי תכתיב שהורו לו ראשי הצבא, שראו במשפט התמודדות עם תקדימים מסוכנים. מי שהתייצב לצידו כל העת היה מפקדו אריק שרון, שראה בו לוחם מהולל ומפקד מעולה.
אמו, חביבה, ניהלה גם היא מאבק לזיכויו ואף כתבה על הפרשה לראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן-גוריון. אחיו של מאיר - אבשלום סלע ז"ל נפל בעת מילוי תפקידו ב- 8.2.1969. כאשר החל מבצע סיני, בסוף אוקטובר 1956, גוייס מאיר לצנחנים והשתתף בקרב המיתלה, ביחידה שפעלה לחילוץ הכוחות הנצורים במיצר. בהסתערות על המצרים נפצע מאיר, אך המשיך להסתער עד שנהרג. כעבור זמן נולד בנו, מאיר-מאיר'קה, הנושא את שמו.
רק בשנת 2005 ניתנה לו חנינה פומבית ע"י אהוד ברק שהיה אז שר הביטחון.